למנותני כמפרק זמני לפירוק חברה (בדרך כלל עד למתן צו הפירוק הקבוע, מתמנה מפרק זמני). ריצ’קאסט היא חברת היי-טק אשר שכרה לצורך פעילותה נכס נדל”ני וכפי שהיה מקובל בהסכמי שכירות לחברות עתירות סיכון (חברות היי-טק) באותה התקופה, התבקשה ריצ’קאסט לספק ערבויות למשכירה – היא שור טכנולוגיות בע”מ.
סכום שהופקד במזומן הפך לאבן היסוד של המחלוקת
במקרה דנן, ביקשה חברת שור להתחכם מעט ולא הסתפקה במתן ערבות בנקאית, הניתנת לביטול בנסיבות נדירות וחריגות, כי אם גם, הלכה עוד צעד קדימה ודרשה מריצ’קאסט להפקיד בחשבונה סך של לא פחות מ-45,000$ כחלק מאותה הערבות.
בקשתה של חברת שור טכנולוגיות בע”מ נבעה במישרין מהתפיסה לפיה לא ניתן יהיה לעצור כסף מזומן במידה וריצ’קאסט לא תעמוד בתשלומיה. משעה שנתגלה על ידנו הסכום האמור לאחר המינוי כמפרק, הוגשה לאלתר בקשה לבית המשפט על מנת שיראה את הסכום שהופקד בבנק כחלק מרכוש החברה אשר כפוף למרותו ולסמכותו של המפרק.
ספר החוקים קובע כי סעיף 305 לפקודת החברות הוא שמסדיר את יחוד הנכסים הנחזים כנכסים של החברה להיות אכן כאלה, אלא שתחולת הסעיף המדובר מתייחסת אך ורק לנכסים הנמצאים “בחצרי החברה”. במילים אחרות, אם לחברה מסוימת שנכנסה להליכי חדלות פירעון מונה מפרק, הרי שהוא רשאי לתפוס ולהעביר לקופת הפירוק כל חפץ או נכס שהוא מוצא בחצרי החברה, כלומר, בתוך תחום גבולותיה הפיזיים, וזאת כל עוד אין חשש של ממש או יסוד להניח שאותו נכס אינו שייך לחברה – גם אם בפועל הוא אינו שייך לה.
מהות התקדים – פרשנות רחבה יותר של סעיף 305 לפקודת החברות
בעניינינו, הכסף הופקד בחשבונה של חברת שור טכנולוגיות בע”מ ולא היה בחצרי החברה, אלא שיחד עם זאת עלה בידינו ליצור תקדים המרחיב באמצעות שורה של נימוקים משפטיים חדשניים, את תכולת הביטוי “חצרי החברה” – וכך זכינו בסכום כספי הפיקדון, שהועברו לקופת הפירוק. בין היתר טענו כי שור מחזיקה בסכום המדובר כ”בן ערובה” אף ביחס לסכומים שכלל אינם מגיעים לה.
ראוי לציין עוד כי במקרה דנן טרחה השופטת ורדה אלשיך לחייב את חברת שור בהוצאות משפט שהאמירו עד כדי סכום ניכר ולא מבוטל שעמד על סך של 10,000 בצירוף מע”מ.